התכלת בתורה, היא צמר צבוע בגוון כחול. הצבען, ששימש למטרה זו, הופק מחלזון ימי מסוים.

התכלת היתה חומר יקר-ערך בתקופה העתיקה. בתורה נמנת התכלת בשורה אחת עם הזהב והכסף. ובזכות יוקרה היא נבחרה לשמש כחומר גלם לבגדי כהונה, לבניית המשכן ולציצית. לאחר חורבן בית מקדשנו, הציצית הפכה למצווה היחידה, שבה נמשך השימוש בתכלת. אך זה כאלף וחמש מאות שנה נעדרה התכלת גם מציציותיהם של ישראל.

בדורות האחרונים החלו בניסיונות לזהות מחדש את החלזון ואת תהליך צביעת התכלת. ורק בתקופתנו זכינו, בחסדי ה', לראות פירות של ממש לניסיונות אלו. היום, מומחים בתחומים שונים מודים פה אחד, שהחלזון האבוד הוא ''ארגמון קהה קוצים''.

ה"ארגמון" הוא חלזון ים תיכוני. מתחת לקונכייתו נמצאת בלוטה המכילה נוזל שקוף, שממנו מפיקים צבען לצביעת התכלת.

מצוות התכלת, כיום, מחדשת את ימיה, והביקוש לפתילי התכלת הולך וגובר.

אגודת ''פתיל תכלת''

אגודת "פתיל תכלת" הוקמה כפועל יוצא מהמחקר שהביא לחידוש התכלת. מטרת האגודה היא ייצור והפצת פתילי התכלת לציצית. חברי "פתיל תכלת" פועלים מתוך הכרה בחובה הקדושה להחזיר את המצווה לתפארתה, וללא מטרת רווח. אנשי האגודה עוסקים גם כן בהסברת הנושא ולבם פתוח לכל מה שמעורר עניין התכלת.